הדור האחרון בראי הקבלה

  • by
הכי חשוך לפני עלות השחר
הכי חשוך לפני עלות השחר

"הדור האחרון"- האוטופיה של הטבע. נסו לדמיין לרגע את החברה המושלמת. כל בני האדם חיים בשלום ובאחווה זה עם זה, אין עוני, אין מלחמות, אין צבא ומשטר, אין שנאה וניצול ואין פשע וגזענות. חברה שבה כולם תומכים איש ברעהו, חולקים, משתפים, נותנים ואוהבים… נראה לכם מציאותי? מצאנו הזדמנות להסתכל בתנאי החיים של הדור האחרון, בזמן שהאנושות כולה תגיע לנקודת הגובה ויחיו רק בצורה של 'השפעה לזולתו' ולא כלל בצורה של 'קבלה לעצמו', אולי כדאי ואפשר גם בדורנו לעשות ניסיון, להידמות לצורת החיים האמורה.
אז מה כל כך מיוחד בחברה שתתבסס על עקרונות רוחניים? בלב ליבו של השוני קיים הצורך לשנות את התכונה האגואיסטית הטבועה בנו לתכונת הנתינה לזולת. אך כדי שנוכל לוותר על הדאגה הבלתי פוסקת לעצמנו, נזדקק לאחרים שידאגו לנו באותה מידה שאנו נדאג להם. מערכת היחסים המשפחתית והחמה הזאת מכונה "ערבות" והיא מאפשרת לאדם לפרוץ לתוך ממד חדש של טבע הקיום, ולגלות מישור אחר לגמרי של ידיעה והרגשה. בשונה מן האוטופיות האחרות שנרקמו במהלך ההיסטוריה, חברת "הדור האחרון" אינה מטרה בפני עצמה, אלא היא אמצעי בלבד, מעין "קרש קפיצה" לעולם הרוחני.
אין כפייה ברוחניות – בחברה שבה פועלים מאהבה אין צורך בכפייה, בלחץ או בדיכוי. אוסף האנשים שיניעו את התהליך יהיה אלו שכבר התעורר בהם הצורך הפנימי להקים חברה אחרת. מתוך הבנת חשיבות החברה הם יתחברו עם אנשים שבהם קיים צורך דומה, זאת על מנת ליצור מסה קריטית שתביא להתפתחות רוחנית כללית. אנשים אלה ירצו כבר לנסות ולקיים את חייהם הגשמיים, היומיומיים, בהתאם להשגתם הרוחנית…
שוויון – כמו במשפחה שבה חולקים בני הבית את הנטל המשותף ומשקיעים כל אחד את מירב המאמצים, כך יהיה גם בחברה העתידית. לכל אחד מבני הבית יש תפקיד: האחד מפרנס, השני דואג לצרכים אחרים של בני הבית וכן הלאה. השוויון בין הפרטים לא יתבטא בכמות האוכל שיקבל כל אחד או במספר השעות שיעבוד; העיקרון הרוחני שיוביל את השוויון הוא שכל אדם ישאף להשקיע את מיטב הכוחות שלרשותו לטובת החברה. במקביל לכך, צרכיו ההכרחיים ימולאו ללא קשר לכמותם.