קיצור שבוע העבודה – מיתוס שמסרב להיעלם

  • by

בכל פעם שנושא קיצור שבוע העבודה בישראל היה עולה, אבא שלי היה רוטן ומציע שקודם כל נתחיל לעבוד יום בשבוע ומשם נתקדם. אם נניח לרגע את  הציניות בצד, הפרסומים על קיצור שבוע העבודה מלווים אותי אישית מתחילת הקריירה הצנועה מאד שלי וגם עכשיו, קרוב לפנסיה, עדיין לא רואים סימן למימוש. להיפך, כל השנים עומס העבודה רק עולה ובאופן עקבי, במיוחד אחרי יישום של טכנולוגיה המוכרזת ברעש וצילצולים כהקלה לעובדים. זוכרים שהטלפון הנייד היה אמור "להקל" על עומס העבודה שלנו? בשורה הסופית הטלפון הנייד גרם לכך שאנחנו עובדים גם כשאנחנו בחוף הים או בקולנוע וכך עם כל חידוש טכנולוגי שנכנס. 

אז עכשיו הקורונה כאן, האם שבוע העבודה יקוצר? מבט חטוף מראה שהתשובה היא – ממש לא. באופן גס אפשר לחלק את העובדים לכאלה שאיבדו את 100% שעות העבודה שלהם (חל"ת, פיטורים) לעובדים שממשיכים במקום העבודה ובגדול עומס העבודה לא השתנה או אף גדל. אז יתכן שממוצע שעות העבודה השבועיות ירד, אבל אף עובד לא מרגיש את הירידה הזו כי היא לא מתפזרת באופן שווה בין כל העובדים.

יש גם את עניין עובדי הצווארון הלבן, שעדיין נקראים כך למרות שלרובם כבר אין חולצות עם צווארון (לבן או צבע אחר), אבל הם עובדים שהתוצר שלהם וירטואלי. פעם פועל היה צריך לבוא לבית החרושת, להדפיס כרטיס כניסה ואת התוצרת שלו היה אפשר לספור. היום התוצרת היא תוכנה או דו"ח או יישום לנייד – מוצר וירטואלי שאפשר לעבוד עליו מכל מקום ולאחרונה יותר ויותר אנשים עושים זאת מהבית שלהם. אז הם קיצרו את שבוע העבודה שלהם? התשובה שתקבלו מרוב העובדים האלה היא שלילית, אין הפחתה בשעות העבודה שלהם, פרט אולי לשעות שהם בילו בכבישים.

אז קיצור שבוע העבודה הוא מיתוס שגם בעידן העבודה בתקופת הקורונה נשאר בגדר חלום שלא מתגשם. יש להצטער על כך, כי כל אדם עובד ברחבי העולם בוודאי היה מרוויח מכך: יותר זמן עם המשפחה ועם האנשים שאתם אוהבים, יותר זמן לתחביבים וגם אולי סוף סוף פתרון לשאלה בשביל מה באנו לעולם.