יווווווו איזה דיכאון!!!!

  • by

"אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי" , קורא תהילים, לומד קבלה לעם ומתעצבן עוד יותר. איך הוא מרשה לעצמו?! מה הוא צוחק עליי? טוב וחסד? כל ימי חיי? כל רגע בחיי? נראה לי הוא התבלבל לגמרי או עישן איזה משהו טוב. שיביא קצת מהחומר הזה. רוצה להרגיש כמוהו. כך הרגשתי לפני איזה 30 שנה, הייתי אחרי צבא, ירדתי קצת לסיני. ישבתי על איזה חוף מדהים בים סוף ונזכרתי במשפט הזה שכתב לנו דוד המלך. הסתכלתי מסביב, כל הטבע המושלם שסביבי, אנשים הולכים הלוך ושוב, חלקם שוחים, חלקם יושבים ומתבוננים כמוני ואין מנוח, המחשבות לא מרפות, לא מצליח להתחבר ליופי שמקיף אותי. 

למה הוא מתכוון כשהוא כותב "אך טוב וחסד ירדפוני כל ימי חיי"? איך אפשר להגיע למצב כזה? הרי החיים שלנו כך אנו לומדים מהרגע שנולדנו, הם גלים של טוב ורע, שפע ומחסור, שמחה ועצבות, אהבה ושנאה. איך יכול להיות שאדם הגיע למצב שהכל תמיד טוב לו?? תאמינו או לא, אבל אני על אותן המחשבות ועל אותו משפט ישבתי יותר מ 25 שנה, כי הרי דוד המלך כתב את זה, ואם דוד המלך כתב אז זו האמת, והרגשתי שאני חייב למצוא איך להגיע למשוואה הזו. 

במהלך השנים הגיעו אלפי פתרונות למשוואה הזו וכל אחד מהם התמוסס די מהר, אף על פי שנתן לי מעט מנוחה וקצת שמחה. אחרי שהתמוסס הפתרון, מכיוון שלא הכיל את כל האמת, נפלתי לדיכאון כבד יותר, עד שפחדתי להתעסק בשאלה הזו והיה נדמה לי שצריך לשאול שאלה אחרת או להפסיק לשאול בכלל. אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד, ומשהו בתוכי לא מפסיק לחפש את האמת – כיצד להגיע למשוואה כזו, למצב כזה שבו יכול אדם להרגיש בר מזל כל חייו, ולרגע אחד לא נופל לדיכאון ואפילו קל. 

יום אחד, אחרי שכבר הייתי די מיואש מעצמי ומהחיים התעורר הניצוץ מחדש, איזה זקן עימו דיברתי על ענייני דיומא אמר שתמיד בעייה ופתרון מגיעים מאותו המקום, מיד נזכרתי שוב בעניין הלא פתור שלי וחזרתי לתהילים. פתחתי את הספר והמשפט הראשון שנגלה לפני היה "גם אם אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עימדי". יוווווו איזה דיכאון!!! נפלתי לבור יותר עמוק. איך להגיע למצב "כי אתה עימדי"?!